השבוע קרו שני דברים, שניהם בחסות נילי ואורטל, בעלות הבלוג המהמם Craft & Dreams והמנטוריות שלי בעולם הבלוגינג:
1)לפני כמה שבועות הייתי בהרצאה של השתיים בנושא פינטרסט והקשר הבלתי מעורער שלו לעולם הבלוגינג. בעקבותיה נכנסתי לכמה tutorials ביוטיוב וניסיתי לפתוח חשבון פינטרסט על מנת לחבר אותו לבלוג. דבר הוביל לדבר, מהר מאד הבנתי שהדרך היחידה לעשות זאת היא לשדרג את חשבון ה-Wordpress שלי ל-Business, עניין של 800 ש"ח לשנה. כך, בשעה טובה ומוצלחת, ארבעה חודשים לאחר פתיחתו, החשבון שודרג. עכשיו רק נשאר להבין מה עושים עם כל הכלים שקיבלתי וכל ההפתעות שלא ביקשתי.
2)הפוסט האחרון שלהן הוקדש לשאלה הבסיסית ביותר – למה לפתוח בלוג.
לאחר הצעד המחייב (800 ש"ח לא הולכים ברגל!) ולאחר קבלת ההשראה המתבקשת, החלטתי שזה הזמן לתת את הטייק שלי לסוגייה. קבלו 8 סיבות טובות לפתוח בלוג, אם עדיין לא עשיתם את הצעד:
אל תפסיקו להאמין
לא אשלה אתכם. לא תהיו קיארה פראני ולא תהיו גווינת' פאלטרו. רוב הסיכויים שתגלו שהבלוג הוא מירוץ עכברים בלתי נגמר, אתם מפרפרים לכם ברחבי הרשת במטרה לקדם אותו, מוציאים כסף ואנרגיות, והבלוג תקוע על כמה עשרות מבקרים ביום. אבל – ויש אבל גדול – תמיד ישנו סיכוי שיקרה משהו מעבר. שתצליחו להתעלות מבעד לכל הבינוניות והאלמוניות הזאת, בין מיליארדי אתרים במרחבי האינטרנט. שיגלו אתכם. שתפצחו את השיטה. ממש החלום האמריקאי. החלום הזה הוא מה שגורם לנו, הבלוגרים המתחילים, להמשיך לעבוד קשה. התקווה הכמוסה הזאת היא הרוח מתחת לכנפיים שלנו, וגם אם הסיכוי קטן, זה סיכוי שאנחנו מוכנים לקחת. זה לא שיש לנו מה להפסיד (חוץ מ-800 ש"ח בשנה על שדרוג חשבון ה-Wordpress לטובת פונקציות שאין לנו מה לעשות איתן, 200 ש"ח דומיין ב-GoDaddy ופה ושם כמה מודעות בפייסבוק).
כי אנחנו דור של Snowflakes
דור המילניאלס התרגל מגיל 0 להרגשה שהוא פתית שלג יחיד במינו, הכי מיוחד, הכי שונה, הכי מקורי, עוד לא היה כמוהו ובכלל – הוא המציא את הגלגל. ניוזפלאש – שום דבר מהאמור לעיל לא נכון. אלא מה? בלוגרים נהנים מההרגשה שזה נכון. שכל העולם מצפה למוצא פיהם ולפרספקטיבה הכל כך מקורית ומרעננת שלהם. האשליה המתוקה הזאת היא כל מה ש-snowflake צריך.
הזמנים השתנו
בעבורי, החשיפה הראשונה למונח 'בלוג' הגיעה ב-2004, כשהייתי בת 14 ו'ישראבלוג' צבר תאוצה. עד מהרה פתחתי בלוג משלי, שהחזיק מעמד 10 שנים תמימות וכיום מרחף לו במרחבי האינסוף של האינטרנט, מאז סגירתו המצערת של 'ישראבלוג'.
ב-2004, פוסט ממוצע שלי נראה כך: "היום היה לי שיעור היסטוריה. קיבלתי בחזרה את המבחן. פרומה מורגנשטיין המורה הזונה נתנה לי 60. הלוואי שתמות. לא אכפת לי לכתוב את השם שלה כי היא בחיים לא תמצא את עצמה בגוגל. היא זקנה מכדי להשתמש באינטרנט". כמובן שלא היו תמונות, כי הדרך היחידה לצלם ב-2004 הייתה באמצעות מצלמה, והעלאת תמונות הייתה סיפור שלא ברא השטן, עם כאבל שאלוהים יודע איפה מוצאים או כרטיס זכרון ששולח את התמונות דוך לתיקייה סודית שלעולם לא אמצא. מי שצלח את העניין הבלתי נסבל הזה הכריז ברי"ש גלי "פוסתמונות", כדי שיעריכו את הטרחה שעבר בדרך להבאת תוכן ויזואלי לרשת.
כל זה כל כך לא נכון, כעבור 15 שנה. אין דבר כזה, תוכן טקסטואלי בלי תמונות שיוסיפו לו זריקה של צבע. מעבר לזה – כבר לא כל כך אכפת לאנשים איך עבר היום של הבלוגר בבית הספר או בעבודה. בלוגים מודל 2019 הם מגזיניים, ואילו זן "יומני היקר" די נעלם מהרדאר. במילים אחרות – התקדמנו לנו, ואנחנו תמיד מקפידים להתאים לרוח התקופה.
היכרות עם מיומנויות חדשות
הרכישה המוגזמת שלי מפסקת הפתיחה גרמה לי לחשוב: נכון, מבאס להוציא סכום כבד שכזה, אבל עכשיו יש לי מוטיבציה לצאת ולהכיר את WordPress לעומק. בזכות השדרוג סוף סוף אצליח לקשר את חשבון ה-Google Analytics שלי, אגלה מה זה ה-Yoast שכולם מדברים עליו, ומי יודע מה עוד? בקיצור – רק טוב יוצא לי מזה. לפעמים אני מרגישה שאני מערכת של עיתון שמתרכזת בבן אדם אחד, וזה פשוט מעולה. אני מתוודעת למיומנויות חדשות, צוללת למים העמוקים ומנסה ללמוד לשחות.
כך, למשל, לקחתי את מיומנות הצילום שלי כפרויקט. עברתי היכרות עם LightRoom, החבר הכי טוב של כל אינסטגרמרית, ואני מרגישה שאני בדרך הנכונה. תראו את ההבדל בין שתי התמונות, שמפרידות ביניהן שבועות ספורים:
יש לי עוד המון מה ללמוד, ויש לי את כל הסבלנות הדרושה לכך. לאט לאט. כל יום לומדים משהו חדש.
סיבה טובה להמיר את הרגשות במילים
בלוגר הוא יצרן תוכן בעולם בו הקלישאה "התוכן הוא המלך" מוכרת לכל. יש חוויות שהן פשוטות להבעה במילים, ויש חוויות שהן ההיפך הגמור. כך הרגשתי כשניסיתי לנסח את הרגשות הסותרים שלי לאחר צפייה ב'מלך האריות', וכך הרגשתי כשפגשתי לראשונה טעמים לא מוכרים במסעדה. מחשבות שאתם לא מתכוונים לחלוק הן עניין אבסטרקטי ואינטואיטיבי. כשזה משתנה ולפתע אתם מחליטים לחלוק אותן, אתם עשויים לגלות שזה אתגר של ממש. יודעים מה? אתגר לא רע. בית ספר לכתיבה יוצרת.
סיבה טובה לחוות
בלוג הוא סיבה סופר מוצדקת לצאת מאזור הנוחות, לשנות הרגלים, להרחיב אופקים ולחוות. כך, למשל, התחלתי בגיבוש פרויקט המסעדות הטבעוניות שלי, שלא הייתי מכירה אלמלא הבלוג. התוצאה? הזמן הפנוי שלי מתמלא בפעילויות שהופכות את החיים לכיפים קצת יותר.
קהילתיות
הבלוג הוא הזדמנות מושלמת להכיר חברים. כפי שכבר אמרתי בעבר, בלוגרים מגיעים בזרועות פתוחות ורק מחפשים אינטראקציה אנושית. גם לאנטיפתית כמוני זה קרה עד מהרה. הכרתי בלוגרית או שתיים, הגעתי לקהילת פייסבוק שמיועדת לבלוגריות, הוזמנתי לקבוצת וואטסאפ, וראה זה פלא – אני חלק מהקליקה. אני פופולרית. אני מוקפת בנשים מגניבות שחולקות את אותה חוויה יחד איתי, שגם הן לא יודעות הכל וגם הן באו ללמוד. אין כמו ההרגשה הזאת, להיות חלק ממשהו.
הבלוג הוא כמו ממלכה ואתם המלכים
וכל מילה נוספת – מיותרת.
זה הפוסט הראשון שאני קוראת בבלוג שלך וכבר התאהבתי.
איזה כיף לשמוע!
פוסט מקסים !
😍
אני חושבת שצריך לעשות פוסט הופ על למה כדי לפתוח בלוג. פוסט נפלא
מה זה אומר?
פוסט מעניין ממש!
ברור שלפתוח בלוג (:
בטח!
כפרעלייך. הכי כיף לגלות שאנחנו מנטוריות שלך, אבל הכי חשוב ששדרגת כבר את החשבון שלך!
האני!
חח וואי גם אני התחלתי מבלוגרים בישראבלוג והרגע בדקתי – מסתבר שישרא עוד חיי! וכן פתיחת בלוג זה דבר ממש כיף, מוציא את היצירתיות מהראש אל המקלדת ואצלי זה כרגע בעיקר מהראש ישר להכנת מתכון בריא לבלוג 😉
בפעם האחרונה שבדקתי, ישראבלוג מת! מוזר.
מקסימה!! תודה על השיתוף
האני!!