באדיבותה של הקורונה, צפייה באמנות הרחוב בבושוויק או קמדן היא לא יותר מחלום רחוק. לשמחתי, הוזמנתי ע”י “למטייל” לסיור אונליין של Bee Travel ברחבי פלורנטין, כאשר הפוקוס הוא גרפיטי ואמנות רחוב. שאני אסרב להצעה שכזאת? לא ולא! אז ביום שבת שטוף שמש של תחילת יולי עליתי על מסיכה ויצאתי לדרך בגפי לסיור בין עבודות האמנות של השכונה.

הפרטים היבשים

אקדים ואומר, ההדרכה היא אמנם אונליין, אבל הסיור עצמו פיזי בהחלט. חנייה בפלורנטין בימי שבת היא לא בעיה כלל, באופן מפתיע. הסיור עצמו עולה 99 ש”ח (או 89 ש”ח דרך “למטייל”) ונמשך קצת פחות משעה, כולל חיפוש חנייה בין לבין (למרות שזה ממש לא הכרחי, פשוט תוך כדי תנועה אני פקפקתי במקום החנייה שלי והחלטתי להזיז את הרכב.

אז איך זה עובד?

אם גם אתם מעדיפים לשמור מרחק מהעולם החיצון אלא אם כן אתם ממש חייבים, זה בשבילכם. בניגוד לסיורים עירוניים מהזן המוכר, אין קבוצה, מה שאומר שאין עצירות שבהן מתגודדים יחד 20-30 אנשים על פני 10 מ”ר. גם אין את החכמולוג התורן שחושב שזה סבבה לשים את המסיכה על הסנטר. זה רק אתם, הסמארטפון והחום של ישראל. אתם קובעים את הקצב, אתם קובעים מי בא איתכם, ואין מותאם מזה לימי הקורונה.

במסגרת הסיור, אתם מקבלים גישה לאתר, ובו הסבר קולח על כל אחת מ-12 העצירות, גם במלל וגם באודיו. מתחנה לתחנה יש לכם הסבר הגעה וקישור ל-Google Maps, על פי קואורדינטות שנקבעו לצורך הסיור ובדיוק כירורגי.

ומה תכל’ס?

מכירים את זה שאתם ביום הראשון בחו”ל, בדרך לאתר הראשון בטיול, מנווטים ממקום למקום בעיר שעדיין לא קלטתם את הקצב והסטייל שלה, ובהתחלה עוד יש פקשושים? זה מלחיץ, אבל תתגברו על זה צ’יק צ’ק. כך גם פה. מודה שבתחנה הראשונה לא מצאתי את הגרפיטי, גם הכיוונים של ה-Google Maps הצליחו לבלבל אותי, אבל חיש-מהר התאפסתי על עצמי והסתגלתי לטמפו של הסיור. מכאן? קלי קלות. המרחק מתחנה לתחנה הוא 200-300 מטרים בקושי, וכשמסתגלים לממשק, הכל עובר על מי מנוחות.

והגרפיטי, הסיבה שלשמה התכנסנו, מה איתו? הכי יפה בעולם! גרפיטי ברמה בינלאומית. מדהים איך כיעור ויופי נפגשים, בין בתים חסרי חן שנבנו בימי תל אביב הקטנה (לפי ויקיפדיה, השכונה הוקמה ב-1927), ובין יצירות אמנות בצבעים עזים, שרואים שהושקעה בהם מחשבה רבה. לא לחינם היא הפכה למוקד עלייה לרגל להיפסטרים. אז מקץ שעה של זיעה וגלידה משובחת לסיום, אפשר להגיד – דרך מעולה לשבור את שגרת הנטפליקס ואימוני הזום שהתקופה הקשה מכתיבה.

עכשיו לתמונות למכביר.