לדברי משינה, אידאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד. ובכן, היום גיליתי שזה לאו דווקא נכון. אידאולוגיה וכסף יכולים להיות יופי של שילוב.

קצת הצידה מחיקו החם של המיינסטרים, מתפתח במהרה תחום האופנה הבת קיימא. בכלל, ההגמוניה של הקניונים, שכל מי שנולד לפני שנת 2000 גדל עליה, נסדקת לנגד עינינו, וכולנו מרוויחים מהתחרות שנפתחה. כיאה לתחום שרק הולך ומתעצם, יש בו לא מעט אסכולות. אחת הבולטות שביניהן קוראת לצרוך מעט, לבחור בקפידה רק פריטים יקרים מחומרי גלם משובחים (ותג מחיר בהתאם), מתוך כוונה ללבוש את הפריט במשך שנים, ובינתיים להגיד לא לסיילים. במילים אחרות, הכי אקסטרימי שיש, וממש לא ידידותי למשתמש. בינתיים, תחום האופנה בת הקיימא מציע אסכולה הרבה יותר ידידותית: אפשר לגוון, להתחדש ולמלא את המלתחה בכל טוב, לגמרי חינם. איך? הכירו את קונספט מסיבות ההחלפה.

ההיגיון הוא פשוט: לכל אחת מאיתנו יש עשרות פריטים מיותרים בארון, ולא חסרות סיבות. מסיבת החלפה היא חנות יד שנייה, חנות פופ-אפ וחוג בית, כולם מגולגלים לכדי בוקר אחד של פאן. במסיבה שכזאת, שכוללת כמה עשרות משתתפות, כל אחת מביאה בין 10-20 פריטים במצב טוב ולא פושטיים מדיי, מתוך מטרה לצאת עם מספר דומה של פריטים שהביאו המשתתפות האחרות. מעין משחק סכום אפס, גרסת הווינטג’. הבונוס? לא משנה מה האידאולוגיה שלכן, הקונספט יתאים לכן. רוצות לעזור לכדור? סבבה. רוצות לחוש פאשניסטות אנינות טעם שניחנות ביכולת המופלאה ללקט פריטים משובחים בכל מקום? אפשרי. סתם אוהבות להעמיס ולראות שפע מול העיניים (כמו כותבת שורות אלו)? תפור עליכן.

רותם הלפרין מהבלוג Tricolad אירחה את בלוגרית האופנה בת הקיימא אוקסנה בר, נדלקתי על הרעיון, שלחתי לאוקסנה הודעה, קיבלתי פרטים על האירוע הבא בתור, שנערך בחצר ביתה של כרמל אורן, חברה שלה, נוספתי לקבוצת וואטסאפ שנפתחה לקראת האירוע, העברתי 10 שקלים ב-Bit על ההשתתפות, וכך התייצבתי היום במסיבת ההחלפה הראשונה שלי.

שלא כמו בקניונים, כשכל איש לעצמו, במסיבת החלפה האווירה היא כמו בקיבוץ. יש עזרה הדדית בין הבנות, כל אחת מקפלת ומחזירה למקום כי ככה זה כשאין עובדות שיעשו את זה, וצ’יק צ’ק מתפתח לו שיח נחמד וכיפי, הודות ל-good vibes במקום. אני, למשל, הגעתי חצי שעה לפני תחילת האירוע, ושמחתי לעזור עם הקיפול. כשהמסיבה מתחילה, כל אחת עוברת לה על הפריטים שתלויים על הקולבים או מונחים בערימות, והאמיצות מוצאות פינה קצת יותר שקטה כדי למדוד. אני ויתרתי על התענוג. מה לעשות, נאלצתי לקחת את הסיכון שלא הכל יתאים, וליקטתי לפי העין. זה לא תמיד קל, בטח כשהטיקט איננו, אבל אפשר להעריך, פחות או יותר. הפריטים שנשארים בסוף המסיבה הולכים לתרומה, כך שרק טוב יוצא מכל האירוע.

בבית, כשמדדתי את היבול הטרי שנוסף למלתחה שלי, גיליתי שקלעתי ברוב הפריטים שבחרתי. מדובר ביבול נאה ביותר שהיה עולה לי 500-1,000 ש”ח בשמחה, ובעצם לא שילמתי אגורה, בלבד פריטים שישבו במלתחה שלי וחיכו למשיח. השורה התחתונה? יופי של קונספט, ואני כבר מחכה למסיבה הבאה.