הפרויקט הטבעוני שלי ממשיך בכל הכוח, והפעם – מסעדה שקולעת בול למי שאוהב לראות שפע על הצלחת שלו (כלומר, כולם)
עזבו אותי מצלחות שבהן שוכן לו גרגר אורז וחצי. עזבו אותי מבישול מולקולרי עם מולקולה אחת על הצלחת. תנו לי שפע. אני רוצה לראות תועפות של אוכל על הצלחת. אם נגמר המקום בצלחת, אז גם בצלחת שלידה. תנו לי כמות, תנו לי לראות הרבה צבעים, מרקמים, ניחוחות וטעמים. תנו לי להרגיש שמצפה לי חגיגה על הצלחת. לשמחתי, החוויה הקולינרית הזאת התגשמה במלואה במרקט TLV בפלורנטין, בלי רגע אחד של חשש מפני בשר. עד עכשיו, שלוש שעות אחרי, אני מרגישה שהבטן שלי מבסוטה ומחבקת אותי מבפנים. כמו שרק ארוחה ביתית, מנחמת, דשנה וטבעונית למשעי מסוגלת.
קודם כל, אני מאד אוהבת את פלורנטין. ממש ההגדרה המילונית של good vibes. העובדה שבעבורי השכונה נמצאת בדיוק בקצה השני של העיר גורמת לי להרגיש כמו תיירת לרגע בעיר הולדתי, ולהתמוגג מהמראות של קירות הגרפיטי.
עם ההגעה זכיתי למסע טעימות מכל הסירים במקום, בתוך צלוחית קטנטנה. בקושי רב בחרתי (ככה זה כשהכל טעים).
לא הייתי צריכה לבקש. פשוט קלטו אותי והביאו לי את אחד המאכלים הנדירים למנה הראשונה – קובה סלק טבעוני. אין לי מושג למה כמעט ולא רואים את המנה המשובחת הזאת תחת כל עץ רענן. בסך הכל פעם שנייה בחיי שאני נתקלת בקובה סלק בגרסתה הטבעונית, וכמובן שזו חגיגה שיש לחגוג עד הביס האחרון. אנשים עם נפח קיבה לגיטימי היו שבעים רק מהמנה הראשונה, אבל לי תמיד יש מקום לעוד. התכונה הזאת בהחלט התגלתה כשימושית.
המנה העיקרית הייתה צלחת מפוצצת לעייפה בכל טוב: טופו , ירקות שורש מוקפצים בסגנון אסיאתי, אורז מלא ברוטב קינמון ומרק עדשים. אל חשש, המשכתי לאכול ולאכול, ולא הפסקתי עד שסיימתי הכל.
אחרי זה, שמחה, טובת לב (וקצת מיוזעת) המשכתי לי לטיול פסטורלי לעת ערב בין יצירות הגרפיטי של פלורנטין. ככה סוגרים ארוחה מנצחת.
חח וואי גם אני כמוך – חייבת ארוחה שהיא גם צבעונית וגם מלאת טעמים ומרקמים! והמנות נראות מעולה, לא הכרתי את המקום וממש עשית לי חשק לבקר שם 🙂
איזה כיף!