כיאה לילידת 1990, גדלתי על הגרסה המקורית. ליטרלי גדלתי. זה היה הסרט הראשון שהתאהבתי בו עד כלות. רציתי לגור בו. בשנים 1995-1996 ראיתי 'מלך האריות' בווידאו, בגרסה המדובבת, מדי יום ביומו אחרי שחזרתי מהגן. הכרתי כל פריים, כל צליל, כל מילה, וגם אם דברים עברו לי מעל הראש הקטן שלי (רפרנסים ל'המלט', העובדה שטימון ופומבה הם סטלנים), זה היה הסרט האהוב עליי. לפני כמה שבועות ראיתי את גרסת הלייב-אקשן של אלאדין, ומאחר ולא הייתי מחוברת למקור, פשוט באתי ונהניתי. אמש, לעומת זאת, כשכבו האורות בקולנוע (והאמת, גם בחודשי ההמתנה לצאת הסרט) הגישה שלי הייתה שונה ב-180 מעלות. חרדת קודש. ככה זה כאני מחוברת למקור בכל נימי נפשי.
https://www.instagram.com/p/0D6-7qBQ3A/כמו תמיד, עולה הדיון המטרחן הזה, "אבל למה צריך רימייק לסרט שהוא מושלם כמו שהוא? הוליווד רוצה רק לשתות את הכיס שלנו!". בדרך כלל התשובה שלי היא "מתנגדים לתרבות הצריכה? עברו לגור בפאקינג קומונה או משהו". פתאום, כשמדובר בסרט שעובר לי מתחת לעור, הגישה משתנה. לשם מה הסרט נוצר בכלל? כלומר, מהמוחות הקודחים שהביאו לכם את בראן השבור, מלך שש הממלכות, וכל מה שהם רוצים הוא לזעזע לשם עצם הזעזוע, קבלו את הדבר הבא. חידוש שנוצר לשם החידוש. סרט שנוצר כדי להגיד "יצרנו". המדיום הוא המסר. ועדיין – עולם כמנהגו נוהג. עוד 25 שנה ירימו את הכפפה שוב ויפיקו עוד גרסה עם מיטב הטכנולוגיה של 2044. It's the Circle of Life.
כרגע החידוש עומד על 57% טריות ב-Rotten Tomatoes ו-6.4 ב-IMDb, שני נתונים שהכניסו אותי להלם. האמת, הייתי סקפטית כבר מהצפייה בטריילר. ה-CGI, גולת הכותרת והדמות החדשה שהשתלבה בקאסט, היה פשוט מוגזם. נכון, נעשתה פה מלאכת מחשבת של האנימציה הכי חדישה שיש, עבודה עם מכשירים שקולטים תנועה ומשקפים תזוזה של כל שריר קטנטן בפניהם של השחקנים (רציני, אתם רוצים להגיד לי שביונסה שמה מסיכה, לייזרים ומשקפת מציאות מדומה או מה שזה לא יהיה?). אבל עדיין. משהו פה עשוי יתר על המידה. משהו בתנועה של החיות השונות קצת…עוכר שלווה. איפה הנאיביות בקווים הפשטניים מהאנימציה בגרסה המקורית? הססגוניות? פלטת הצבעים המוגזמת? הלכה לטובת מאש-אפ עם 'אוואטר'.
ואז כבו האורות באולם והסרט החל. מודה, דמעתי עם The Circle of Life, שיר הפתיחה. 24 שעות אחרי, אין לי הסבר לזה. אולי כי מדובר פה בנוסטלגיה האולטימטיבית וזה באמת ריגש אותי. לאט לאט שקעתי בתוך הסרט, ופתאום ה-CGI לא הפריע לי כל כך. התרגלתי. מה שכן הפריע לי זו העובדה שהחיות מדברות, ומן הסתם אין להן תנועות שפתיים. הרי הן חיות. אז הפה שלהן נפתח ונסגר במקום, כמעין פתרון ביניים.
לאט לאט זה חלחל בי. זו מעין בבואה של מה שראיתי בעבר, אבל לא. הכל דומה ושונה גם יחד, ואני מרגישה הרבה רגשות במקביל. בזמן אמת התרגשתי, צחקתי, התלהבתי, נהניתי מהשירים המוכרים (תגדירו מוכרים, כן? אני יודעת בעל פה את הגרסה המדובבת. בכל זאת, בתור הזהב של קלטות הווידאו הייתי בגן ולא ידעתי מילה באנגלית). כשיצאתי מהאולם הייתי משולהבת. עכשיו? אני מרגישה מוזר. כאילו בגדתי בילדות שלי. כאילו ראיתי את המציאות שרך פילטר אחר במשך שעתיים. לא יודעת מה אני מרגישה לגבי גרסת 2019, עם כמה שנהניתי בזמן אמת. בכל זאת, את גרסת 1994 ראיתי בעיניים של ילדה, בלי רפרנסים, בלי התכתבויות, בלי השפעות, בלי ציפיות, וכך יצא שגדלתי עליה. כאן זה הכל חוץ מנאיביות. אני חווה ספקטרום שלם של רגשות ועדיין אין לי הכרעה. מה שכן, נחמד להסתכל על העלילה בעיניים בוגרות. אם בילדות ראיתי את סקאר פשוט בתור רע, כאן אני רואה אותו כמניפולטור שסובל מרגשי נחיתות. שני מושגים שלא היו בלקסיקון שלי דאז. אולי זה כל העניין. להסתכל על העלילה בעיניים בוגרות ומפוקחות, דור שלם מאוחר יותר. ועל הדרך לשים לב לכך שלאריות הזכרים אין פין. גם כן אמינות.
אם בסרט שנוצר כדי להגיד "יצרנו" עסקינן, אי אפשר שלא לציין את השינויים שנשתלו ביד גסה על מנת להתאים לרוח התקופה. נאלה זוממת על ניסיון התנקשות בסקאר, במהלך תקופתו כמלך, ואז עושה אחורה פנה, בסצנה מיותרת להפליא. הלביאות מגלות מעורבות גדולה יותר מהגרסה המקורית בקרב הסופי מול הצבועים. זה כאילו מישהו עבד עם צ'ק ליסט. "העצמה נשית? צ'ק".
האם נהניתי? Hell yeah. האם אמליץ לאחרים לראות? Hell yeah. להיות חלק מהבאזז, להשביע את יצר הסקרנות ולהרגיש כמו משהו גדול יותר. נראה מה יהיה בגרסת 2044 שעוד תבוא עלינו לטובה. אני אראה אותה. בכל זאת, It's the Circle of Life.
איזו ביקורת כנה. לי עוד אין דרייב לראות את הגירסה החדשה. שמעתי שהבעיה היא הבעת רגשות בגלל האנימציה החדשה. דיברת על היעדר תנועות שפתיים. רק מלראות את הטריילר לא חשבתי ללכת. אחרי הפןסט הזה אולי כן…
סקרנות, גם בפני משהו שהוא לא טוב, היא מניע חזק.
וואו עכשיו אני לא יודעת אם אני רוצה לראות את זה או לא (:
לפני זה ממש לא רציתי…
תראי, ולו רק בשביל להיות חלק מהבאזז.
אפילו אני לא הייתי חד משמעית בשאלה אם אהבתי או לא.
אני חייבת להגיד שאני דווקא ממש אוהבת את הסרטי חידוש של הסרטים/סיפורים/אגדות שגדלתי עליהם! עוד לא ראיתי את החידוש של מלך האריות, תודה על השיתוף בדעתך על הסרט 🙂
חידושי הלייב אקשן של השנים האחרונות היו ממש כיפיים, אחד אחד!
אחלה פוסט ונושא לדיון. בדיוק אתמול ראיתי! חייבת להגיד שממש נהנתי. התרגשתי , צחקתי (לא זוכרת קומדיה בכלל במקור). בעיקר נתקפתי נוסטלגיה וזה היה פשוט כיף לחזור לסרט הזה באמצעים של שנות ה2000. לדעתי הוא גם עשוי טוב, אמין ויפה. לא התעסקתי בהשוואה למקור כי אני לא זוכרת אז עצם החוויה פשוט, הייתה טובה!
שמחה שנהנית!
חייבת לומר שממש התאכזבתי ממנו בסופ״ש האחרון. המצויר הרבה יותר מוצלח.
בסופו של דבר, עם כל הכבוד לטכנולוגיה – מסכימה איתך.
טוב שכנעת אותי ! רושמת לפני ללכת ולצפות. תודה
הילדים שלך יעופו על זה!
יש לי "מחלה" לסרטים מצויירים ואני אספנית ויש לי כל סרט מצוייר של דיסני שיצא (מלבד דמבו שאין למצוא אותו). תודה על סקירה, חוששת ללכת לראות שלא יאכזב. מזל שילדים לוחצים פה והסקירה שלך משכנעת. נבדוק בקרוב.
חייבת להגיד שעד לפני שקראתי את הפוסט שלך פחדתי ללכת לראות את הסרט הזה מהסיבה הפשוטה שגדלתי עליו גם כשהייתי קטנה ופחדתי שזה "יהרוס לי" באיזשהו מקום. עכשיו אני משוכנעת שאני צריכה ללכת ואני אלך!
הסרט החדש לא הורס את החוויה זל הסרט המקורי, להיפך. את רק מעריכה אותה יותר.