למלא את החלל: 3 מיני-סדרות משובחות ששווה להכיר

אמל"ק: ביום שאחרי 'משחקי הכס' יש די והותר מה לראות, אז חסכתי מכם את הניסוי והטעייה עם הפייבוריטים הפרטיים שלי. הבונוס? אפשר לזלול אותם בערב ממוזג אחד.

איך שלא תסתכלו על זה, 'משחקי הכס' השאירה חלל גדול בחיינו, וימי שני (לפנות) בוקר לעולם לא יחזרו לקדמותם. לא משנה אם אתם כמוני, מהמאוכזבים שזקוקים נואשות לחוויה מתקנת, או מהמרוצים שמחפשים משהו שישתווה, אתם זכאים לטלוויזיה איכותית. אז אם אתם רוצים להעביר את הזמן עד העונה החדשה של 'סיפורה של שפחה' ו'שקרים גדולים קטנים', קבלו את הסדרות שילוו אתכם לתוך הקיץ:

מלכוד 22

מה הלו"ז: סיפורו של חייל בבסיס של חיל האוויר האמריקאי, באיטליה בימי מלחמת העולם השנייה, שמנסה לשווא להוציא פרופיל 21.

עכשיו בפירוט: מלכוד 22 הוא שם דבר שזלג ללקסיקון של כולנו, בצדק. בסדרה ובספר עליו היא מבוססת, שאף מהווה חלק מתכנית הלימודים האמריקאית, מדובר בסעיף סהרורי בפקודות מטכ"ל. אתה מוכן למות כשאתה יוצא לשדה הקרב? ברכותינו, אתה משוגע, ולפיכך מגיע לך פרופיל נפשי. העזת לבקש את אותו פרופיל נפשי, כי אתה מודע לסיכונים? מה אתה מחרטט, אתה שפוי לחלוטין. האבסורד הזה הוא הבסיס העלילתי שעליו נשענת הסדרה כולה. הקלות הבלתי נסבלת של הקיום. העובדה שדברים קורים באופן רנדומלי, כאילו אלוהים משחק קוביות, ואין שום רציונל מאחוריהם. כולנו הרגשנו ככה מתישהו, לא?

יוסריאן, בגילומו של כריסטופר אבוט, הוא ההיפך הגמור מכל חייל אמריקאי שראיתי בקולנוע או בטלוויזיה. מוציא גימ"לים על ימין ועל שמאל, רק חושב על הפז"מ, ולא חושש להגיד שהמולדת היא לא בראש מעייניו אלא החיים עצמם. מהרגע הראשון הכנות הזאת שובת לב, וכאשר זוכרים שעברו כמעט שישה עשורים מאז צאת הספר ב-1961, מבינים שמדובר בפרויקט שהקדים את זמנו באופן משמעותי. לאט-לאט גם החייל הכי חפשן בסביבה הולך ומתגלה ברגעים של גבורה, ולמרות הכל הגורל עדיין מתאכזר אליו, עד הסוף הבלתי נמנע.

למה כן: כריסטופר אבוט בתפקיד הראשי וכל מילה נוספת מיותרת. היה לי ממש כיף לבהות בו במשך שישה פרקים. מכמיר לב, מעורר הזדהות ונע לו בנינוחות על הספקטרום אדיר המימדים בין גיבור לפתט. אה כן – יש כאלה שאוהבים את ג'ורג' קלוני משום מה. הם ודאי יתלהבו מהופעת האורח שלו ומהעובדה שהוא executive producer ואף ביים שני פרקים. אני אף פעם לא פיצחתי את סוד הקסם שלו, הוא די ריחף לי מעל הראש, אבל אני מבינה לחלוטין את הצורך בשם מה-A-list.

נקודות תורפה: קראתי ביקורות שאומרות שדמויות המשנה לא מותירות חותם. זה נכון. מודה שלא זכרתי את השמות של אף אחד מהחפ"שים האחרים. מבחינתי זו לא נקודת התורפה העיקרית, אלא הכשלים הלוגיים שמלווים את העלילה. יוסריאן מתגנב באמצע הלילה ומעדכן את הגבולות בין איטליה המשוחררת ואיטליה הכבושה בידי הנאצים, מה שגורם לנפילתו בשבי של קצין? seems legit. חייל אחר מקים ביזנס על גב הצבא, דופק נפקדות וטס בסבבה שלו למלטה ואלג'יריה כדי לעשות עסקים? הגיוני. חייל עוקץ את המסוק הצבאי סתם כדי לשחק עם החבר'ה, מה שנגמר בדריסה חייל אחר? סבבה. ועזבו – אין שום מנגנון דוגמת מצ"ח שיחקור לעומק פאשלות ותאונות? אין מנגנון שבודק את הכשירות הנפשית של חיילים, במיוחד כשהם בוגרי קורס טיס שעולים על ציוד בשווי מיליוני דולרים? אני מבינה שעיגול הפינות הזה נועד לשרת את העלילה, אבל כיאה למי שהייתה בצבא אמיתי, זה פשוט נראה לי מוזר. כיף איתי במסיבות.

אגב, עוד משהו שהפריע לי הוא הנימה הקומית שהסדרה חותרת אליה, שברוב המקרים פשוט נראתה לי לא במקום. נכון שזה הומור שנובע מתוך אבסורד ו"העולם עצוב אז צוחקים", אבל כמי שהייתה ג'ובניקית ממורמרת בשירותה הצבאי, כאב לי לראות חייל שמגלה בכל פעם שהשחרור שלו רק הולך ומתרחק, כאב לי לראות אותו מתמודד עם הקשיים של הביורוקרטיה, כאב לי לראות אותו נשבר מולה. בדרך כלל יש לי חוש הומור, אבל כאן? פחות. אולי בעיני מי שמעולם לא היה בצבא זה נראה מצחיק.

הפרטים הטכניים: 6 פרקים בני כ-45 דקות, Hulu.

ג'נטלמן ג'ק

מה הלו"ז: הלסבית המודרנית הראשונה מראה מודל חדש של נשיות ביורקשייר של תחילת המאה ה-19.

עכשיו בפירוט: תמיד ידעתי שהז'אנר האהוב עליי מכל הוא דרמה היסטורית המתרחשת בממלכה המאוחדת, ו'ג'נטלמן ג'ק' מזכירה לי כמה צדקתי. סורן ג'ונס מ'דוקטור פוסטר' ההורסת (היי, מתי עונה שלישית?), מגלמת בכריזמה, קריצה ותועפות של קסם אישי את אן ליסטר, בעלת אדמות ואשת עסקים ממולחת, לסבית שמתהלכת לה בבגדי גברים ושוברת את הפטריארכיה בחברה הגבוהה של יורקשייר ב-1832.

למה כן: אם אתם מחכים לעונות החדשות של 'פולדארק' ו-Call the Midwife כמוני (או סתם עושים עם הראש כי מעולם לא שמעתם עליהן), BBC יודעת איך להעביר את הזמן. העיסוק הלהט"בי, חוש ההומור, הקלילות ושבירת הקיר הרביעי עושים נעים על המסך, אבל מעבר לזה – תענוג לראות אשת עסקים שמתנהגת כמו badass bitch שלא לוקחת שבויים. לראות וליישם.

נקודות תורפה: להיות לסבית לפני כמעט 200 שנה בטח לא היה קל. סביר להניח שהקשיים כללו נידוי, פגיעות מיניות ועוד. הסדרה מדלגת על כל אלו לטובת הנימה הקומית, מה שדי מוזר בהתחשב בעובדה שהיא מבוססת על סיפור אמיתי ועל יומנים שהשאירה אן ליסטר האמיתית. אה כן – גם כאן, כמו ב'מלכוד 22', דמויות המשנה די פלקטיות.

הפרטים הטכניים: 8 פרקים בני כשעה, עד כה שודרו 5, שיתוף פעולה בין BBC ו-HBO.

צ'רנוביל

מה הלו"ז: תיעוד צעד אחר צעד, מה קרה לאחר האסון הגרעיני העצום באוקראינה בשנת 1986.

עכשיו בפירוט: לא זכור לי שאי פעם נתקלתי יצירה כלשהי על האסון, וזה כל כך מוזר. יש פה את כל הרכיבים ההכרחיים שידאגו שתתמגנטו למסך – אסון בקנה מידה חסר תקדים, התמודדות קטסטרופלית, הכחשה וטיוח מצד הרשויות בדיקטטורה בערוב ימיה, ויצר מציצנות שתוהה "מה לעזאזל קרה שם?" שבא על סיפוקו.

למה כן: למדתי דברים חדשים על האסון, מהסוג ששום ערך בוויקיפדיה לא היה יכול ללמד אותי. לא מדובר על ימי קדם כמו ב'ג'נטלמן ג'ק'. כולה לפני דור. מה"אסון? לא יודעים. כולה דליקה" של המשטר הסובייטי ועד הבאתם של מאות אלפי עובדי כפייה לכור, ששילמו על כך בחייהם. בעצם, על מי אני עובדת. יש משהו מספק במראות זוועה על המסך, ו'צ'רנוביל' גדושה בהם. אני רוצה לראות דם, אש, תמרות עשן, אלימות גרפית וייסורים, ואכן באתי על סיפוקי ואפילו מעבר. המראות של הכבאים שבאו במגע ישיר עם הנשורת הגרעינית ושילמו על כך בעור במצב צבירה נוזלי, שמוצג במלוא תפארתו המקריפה במין פורנוגרפיה של זוועות, לא יעזבו אותי.

נקודות תורפה: מכירים את הטיעון הנצחי הזה בסרטי שואה, "אם העלילה מתרחשת בפולין, למה לעזאזל כל הדמויות מדברות אנגלית"? אז כאן. כמו בכל סדרה שמתרחשת בארץ זרה ואקזוטית ומצולמת באנגלית, הטיעון הזה חוזר על עצמו. למה לא ברוסית? ומיד אני עונה לעצמי – "אם זה היה ברוסית, הייתי מצליחה לצפות?". פייר, אין לי תשובה.

הפרטים הטכניים: 5 פרקים בני כשעה, עד כה שודרו 3, שיתוף פעולה בין HBO ו-Sky Atlantic.

2 תגובות הוסף תגובה

  1. Dorit Mano-Talor הגיב:

    צ’רנוביל מעולה כבר בפנים תודה על ההמלצה על השתיים האחרות. אתחיל עם גנטלמן ג’ק. תהיתי באמת על מה זה. תודה!!

    1. לימור רוב הגיב:

      אני מודה – פרק 4 של ׳צ׳רנוביל׳ היה כל כך קשה לצפייה שכמעט עשיתי fast forward. מראים חיילים שכל תפקידם הוא לירות בכלבים וחתולים שהיו באזור האסון, כי הם מפיצים קרינה רדיואקטיבית ומסוכנים לציבור. פרק שלם של ירי בכלבים וחתולים. זה היה בלתי נסבל.

השאר תגובה