הפוסטים ההורסים של כתבת האוכל ריטה גולדשטיין מקשטים לי את הפיד והסטורי בחודשים האחרונים, ואני נהנית מכל רגע. גם ב’קשת’ וב-Mako, אולי האתר החביב עליי, אני נתקלת בכתבות שלה, ומתגרה עד עמקי נשמתי. דפדוף מהיר באינסטגרם שלה מראה פיתה מלאה בכל טוב מהמזנון, שוקולד רובי במגוון צורות, פרלנים שנראים כמו יצירת אמנות במוזיאון וקולורבי צלוי בציר לימון פרסי, שאני לא יכולה אפילו לדמיין מה הטעם שלו, אבל לגמרי מתחשק לי לנסות.
השילוב בין עיתונות וקולינריה מלווה את חייה של ריטה מזה כעשור. במהלך השנים הללו, היא עבדה ב’מעריב’, ‘וואלה אוכל’, וכאמור, כיום היא ב’קשת’, מגישה פינות קולינריה ב’חי בלילה’ ובתכנית הבוקר של ניב רסקין, וכן כותבת ב-Mako. אין ספק שמדובר באוטוריטה בענייני אוכל. אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לפנות ישירות למקור, לשוחח עם ריטה ולגלות איך לאכול כמו פודי מדופלמת.
למי שחושב שעיתונות אוכל זה רק כיף ושוקל הסבת מקצוע, ריטה מציעה לקחת בחשבון שהעבודה טומנת בחובה גם אתגרים, ולדעת שיציאה למסעדות היא רק חלק מהיומיום ולא 100% ממנו. “את הדרך המקצועית שלי התחלתי בכתיבה, ובגלל אהבה לאוכל שבאה מהבית נכנסתי לתחום של האוכל והתמחיתי בו”, היא אומרת, “אני פשוט מציעה להתחיל ולכתוב בכל מקום שרק נותן פלטפורמה – היום זה הרבה יותר קל מבעבר בגלל הרשתות החברתיות”.
כיאה לחובבת מתוקים מושבעת, היה לי שוב במיוחד לקבל ממנה המלצות לקינוחים הכי מושחתים בסביבה, אז היכונו לניים-דרופינג הכי מעורר תיאבון שתראו בזמן הקרוב. “גם אני מאוד אוהבת קינוחים, וכשזה רק בשביל ללכת לאכול קינוח כמעט תמיד זה יסתכם בגלידה. אחת הגלידריות האהובות עלי היא ארטא בנחלת בנימין בתל אביב – אני מכורה לטעם השוקולד המריר שלהם. גלידה נהדרת נוספת היא בוזה – שם הקשיופיאה מנצחת תמיד (וגם הליצ’י), ועוד גלידות שאני אוהבת – טעם הפיסטוק באותלו נהדר והיער השחור של אניטה. חוץ מזה מבחינת קינוחים במסעדות יש אינספור (אני מקפידה כמעט תמיד לנסות גם קינוחים בכל מסעדה שאני נמצאת בה). אם צריך להצביע על מקום אחד מאוד יוצא דופן מבחינת קינוחים מבחינתי זה פרונטו – מקום עם קינוחים אינטליגנטיים ומעניינים תמיד.
נכון, כיום כמעט כל מסעדה שמכבדת את עצמה מציעה מנות צמחוניות וטבעוניות. עם זאת, צמחונים וטבעונים לרוב לא יזכו למנה שהיא בגדר קולינריה עילית, אלא אם כן הם יודעים היכן לחפש אותה. “אחת החוויות הכי מגניבות בתחום הטבעוני עבורי לאחרונה היו במסעדת OPA החדשה של השפית המוכשרת שיראל ברגר. מדובר במקום שמעוצב באופן יפיפה ונעים מאוד לשבת בו, וחשוב מכך האוכל שמוגש בו הוא על טהרת הירקות והפירות בלבד, ומשתמש בהם בצורה הכי מקורית שראיתי. מקום חובה לצמחונים וטבעונים אבל ממש לא רק”.
אז מה המנה הבאה שתככב במסעדות התל אביביות המפונפנות ובכל סטורי שני? התשובה מורכבת, אבל לדברי ריטה דבר אחד בטוח. “בעיניי, המגמה המבורכת ביותר וזאת שצריכים לעוף עליה באמת היא פשוט להבין מאיפה האוכל שלנו מגיע, משהו שלרוב הולך לאיבוד עם כל העיסוק בדברים נוצצים יותר”.
חוויות קולינריות לא נעצרות בגבול בין רוטשילד לפלורנטין, ואין כמו טיולים בעולם כדי לגלות טעמים חדשים שעדיין לא עשו עליה. ריטה זכתה להכיר את המטבח המקסיקני והיפני במהלך טיוליה בעולם, ולדבריה והגיע הזמן שגם בארץ נכיר אותם לעומק. “צר לי שבארץ אין מספיק במה לאוכל המקסיקני (זה מסתכם אצלנו בבוריטו ונאצ’וס, וזה ממש לא זה), וגם לאוכל היפני שהוא לא רק סושי או ראמן”. יפן השאירה בה רושם מיוחד, ובפרט הרצינות וההקפדה שניכרים בכל פרט במטבח המקומי, או כפי שהיא אומרת, “גם אם אוכלים משהו לכאורה פשוט כמו חתיכת דג נא, מדובר בחוויה שונה מכל מה שאפשר לחוות במקום אחר בעולם. נפעמתי מהטעמים, איכות חומרי הגלם, והאהבה האדירה שלהם לאוכל”.
אם נשארים בגבולות מדינת ישראל, יש עוד די והותר בתי אוכל משובחים גם מחוץ לגוש דן, וריטה שמחה להמליץ על אחד שהיא אוהבת במיוחד, אז רשמו לפניכם: “כמו שאמרתי, אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר באוכל זה להבין מאיפה הוא בא עד שהוא הגיע לצלחת שלנו. ואם יש מסעדה בארץ שעושה בדיוק את זה זאת מסעדת רוטנברג בגשר, שלצערי עדיין נמצאת קצת מתחת לרדאר. מדובר במקום שמנהלים ביד רמה בני הזוג יזהר והילה ומגיש אוכל מצוין שכל חומר גלם שמרכיב את המנות בו הוא חלק מסיפור שבני הזוג רוצים לספר. עוד מסעדות שצריכות לטעמי לזכות ליותר פופולריות: ביסטרו מיכאל במושב לימן והמטבח של רמה בנטף”.