יש בלוגים שפשוט גורמים לי לעצור לרגע ולשפשף את העיניים. פשוט בלתי נתפס שאישה אחת מצליחה לעשות לגמרי לבד את כל ה-360 – לייצר תוכן אינטליגנטי, מגוון ומעורר השראה, לבחור תמונות שהן בגדר to die for, לנהל ביד רמה את ההיבטים הטכניים של תפעול האתר, לנהל את הסושיאל, לקדם בפייסבוק ובגוגל, ורק אלוהים יודע מה עוד. יש כל כך הרבה מיומנויות שונות שצריך לשלוף מהשרוול. במגזינים ופורטלי תוכן מסורתיים, מדובר בתקנים שונים לכל תפקיד, ובמצבת כוח אדם מפוארת של עשרות עובדים. בלוגרית מהשורה פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמה, אלא אם כן קוראים לה קיארה פראני. מהצד, זה נראה ש-it takes a village. במקרה של בלוגרית הנסיעות אילנה לנשון, הכפר המדובר הוא יותר לכיוון של כפר פסטורלי בטוסקנה או אומבריה. אילנה, שכיום מתגוררת ברומא ומטיילת באירופה ומעבר בתדירות מסחררת, עושה הכל, מא’ ועד ת’. בנוסף לבלוגה, Ilanana , ולפרופיל אינסטגרם המונה כמעט 11K עוקבים, היא גם כתבת תיירות ב-Mako. כל הסיבות הללו הובילו אותי לקבל ממנה טיפים להצלחה.
היא נולדה בצרפת, עלתה ארצה בילדותה, למדה משפטים ומדעי המדינה והוסמכה כעורכת דין. למרות שהכל היה by the book, היא הבינה שהיא רוצה משהו אחר. “במשך השנים האלו ברחתי לחו״ל כל פעם שיכלתי, וכשלא התאפשר לי – הייתי בורחת לטייל בארץ ישראל היפה שלנו”, היא אומרת. “אחרי הכל החלטתי לעזוב את המקצוע שהקניתי לעצמי ולפתוח דף חדש, קריאטייבי ויצירתי יותר. הלכתי ללמוד ארט דיירקשן במכללת תרצה גרנות, התחלתי לעבוד ביצירת תוכן ויזואלי וקופי לחברות קטנות ובינוניות, ואפילו עבדתי תקופה ביחסי ציבור. פתחתי את בלוג הטיולים שלי במהלך טיול בדרום צרפת באותה התקופה, טיול שלקח אותי למקומות שכלל לא ידעתי שקיימים! הייתי חייבת לשתף את מה שגיליתי באופן מעמיק יותר מאשר עוד פוסט באינסטגרם או בפייסבוק וככה בעצם התחלתי. היום אני גרה באיטליה אז עוד יותר קל לי לטייל ולמלא את הבלוג בתוכן”.
לבלוגריות בתחילת דרכן שתוהות (כמוני) האם להוציא הון על גרפיקה, תכנות, PPC ועוד, היא מציעה לחשוב פעמיים לפני פתיחת הארנק. המשאב הכי קריטי בשלב זה הוא זמן ולא כסף, וגם אם מרגישים שהבלוג עדיין חורק מבחינה טכנית עד שמבינים את הפלטפורמה, לא להתייאש ולהמשיך לחפש פתרונות. “אני ממליצה להחליט על זהות מותגית מסוימת של הבלוג – לא חייבים להשקיע בעיצוב לוגו אבל כן לבחור פלטת צבעים, פונטים ספציפיים שיהיו קו מנחה לבלוג וסגנון כתיבה משלך. חשוב שיזהו את טביעת האצבע האישית. למתלבטים, אני תמיד אומרת אותו הדבר (ולא חייבים להסכים!) – אני מאמינה שכל עוד אתה לא מתקדם קדימה – אתה הולך אחורה. כדאי להמשיך עם בלוג חורק ולהשקיע מעצמך עוד ועוד לאט לאט מאשר להיכנס ישר להוצאות שלא בטוח ישתלמו. בניית בלוג דורשת השקעה אישית, ובניית הזהות של הבלוג לוקחת זמן. אי אפשר לעקוף את זה. אני ממליצה להתחיל, קודם כל להתחיל. תוך תקופת זמן את תביני לבד מה החוזקות והחולשות שלך, היכן בדיוק את צריכה עזרה וההוצאות יהיו יעילות וממוקדות יותר”. אגב, באשר לצ’ופרים חינם, חלומה של כל בלוגרית מתחילה, היא מציעה לחכות בסבלנות ולא להתאבסס יותר מדיי.
אז איך יוצרים פריימים מנצחים? תתפלאו, כל מה שצריך זה לאוץ-לרוץ ל-AppStore הקרובה לביתכם, ולהגיע עם המון סבלנות לניסוי וטעיה. “את התמונות שלי הפרטיות אני (או בן זוגי) מצלמים עם אייפון 7+ הישן, ואני עורכת את התמונות באפליקציות פשוטות שכולן מכירות (VSCO, SnapSpeed, Tezza, Lompgraph). בחודשים האחרונים אני מאד אוהבת את פילטר glow של Tezza אבל לרוב הוא מעלים לי את השמיים הכחולים אז אני אחזיר אותם באמצעות ה-brush של SnapSpeed”. מעבר לזה, יש להחליט מה רוצים להוציא מהתמונה עוד לפני תהליך העריכה, להקפיד על הקומפוזיציה עוד לפני הקליק, להעלים אלמנטים לא רצויים מהפריים, כמו אשפה או אנשים ברקע, לנסות לחשוב על אבזור, וכמובן לקבל באהבה את העובדה שלא כולנו דוגמנים.
למרות רמת הגימור המטורפת, הבלוג הוא לא ה-full time job של אילנה. למי שכן רוצה להפוך את הבלוג לתחום העיסוק העיקרי שלה, אילנה ממליצה להצטייד בזמן וסבלנות. “לא להפסיק גם אם לא נהייתן בלוגריות על תוך חצי שנה. תמצאו את המקום שבו הבלוג עושה לכן טוב ומספק אתכן, גם אם רק החברים הכי קרובים שלכם והמשפחה היו קוראים אותו. כל השאר זה בונוס”.
לסיכום, לאילנה יש כמה שליפות מהירות מהמותן, למי שרוצה להחתים דרכון בקרוב:
מה היעד הכי אקזוטי שהיית בו כל חייך? איי סאן בלאס בפנמה.
מה היעד הכי overrated? ברצלונה.
מה היעד הכי underrated שאת בטוחה שעוד נשמע עליו בעתיד? סאן סבסטיאן בחבל הבאסקים בספרד (אחד המקומות האהובים עליי בעולם ויעד קולינרי ראשון בעולם).
מה היית רוצה להגיד למטייל הישראלי המצוי? לא חייבים לטייל עם מכנס חאקי ונעלי הרים. בבקשה מכם, אם אתם לא באמצע טרק מטורף של חודש בהרי פרו – אין סיבה לנעלי הרים באמצע פריז או רומא.