הפעם, במקום לדבר על כל מה ששווה בעולם הלייפסטייל, הרשו לי לדבר על מי שמדברת על כל מה ששווה בעולם הלייפסטייל. ארס-פואטיקה בגרסת ה-Light Room, אם תרצו. את בלוגרית הלייפסטייל תמר לייבוביץ-גולן, הידועה בכינויה הדוניסטית, הכרתי באופן הכי רנדומלי שיש. כל כך רנדומלי, שאני מאמינה שיד הגורל התערבה – בעת גלישה ב-Ynet. נתקלתי בכתבה עליה, קראתי אותה בשקיקה, ומכאן הדרך לכפתור ה-follow הייתה קצרה. ידעתי שמתפתחת לה סצינה אינסטגרמית של בנות כמוני-כמוך, לא מפורסמות או משהו, מה שלא מפריע להן לנהל אורח חיים פוטוגני להכעיס, ולצבור לייקים ועוקבים בכמויות. עם זאת, עדיין לא עקבתי אחרי בנות כאלו, שהן דוגמה חיה לכל הטוב שהרשת יכולה להביא. ואז הדוניסטית באה ושטפה לי את הפיד והסטורי בכל טוב.

היא בת גילי, אז קצת מוזר להגיד את זה, אבל הבחורה הזאת היא בדיוק מה שאני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה: מאז תחילת דרכה ב-2015, היא הפכה את האהבה שלה למקצוע, וכיום היא מתעסקת מבוקר עד ערב בלייפסטייל, צילום, אופנה, תיירות וכל מה שיפה, קופצת לחופשות כל יומיים, מתלבשת סוף הדרך ומדגמנת פוני מפונפן ומתוקתק. בכלל, נדמה שהבחורה חיה מציאות קצת יותר עליונה משלנו, מציאות שצבועה בצבעי פסטל של תכלת וורוד בייבי. לא משנה מה אני אעשה, לעולם לא אגיע לרמות הדיוק של הפילטרים בהם היא צובעת את המציאות שלה, אבל אין זה אומר שאפסיק לנסות. בכל זאת, הבחורה מפרסמת מדריכים מדוקדקים לבלוגינג, על כל המשתמע, אחת לכמה ימים. כמעט 38K עוקבים באינסטגרם, 1,824 בנות קהילה ו-8,611 עוקבים בפייסבוק לא טועים, אז החלטתי פשוט לפנות אליה ולשאול אותה איך עושים את זה נכון.

1)לא לבנות על קיצורי דרך: אעיד על עצמי שכמו כל בלוגרית מתחילה, אני שואפת להגיע לקפיצת המדרגה בה התחביב נהיה full time job. לדברי הדוניסטית, אין נוסחת קסם. “אני מאמינה שמי שמשקיעה את כל כולה במה שהיא אוהבת, לומדת המון, ולא מפחדת להיכשל – תצליח”, היא אומרת. “אנחנו בעידן שכמעט הכל נגיש לנו ללמידה, אז צריך לנצל את זה וללמוד להתפתח”.

2)Sharing is Caring: כמי שגדלה ב’ישראבלוג’ בתור הזהב שלו, אמצע העשור הראשון של שנות ה-2000, אני ערה במיוחד לשנוי שעבר עולם הבלוגינג. בימי עלומיי, המדיום היה טקסטואלי לחלוטין. מצלמות בסלולרי היו בתחילת דרכן, העלאת תמונות לבלוג הייתה סיפור שלא ברא השטן, אז פשוט ויתרנו ופרסמנו גושי טקסט אפרוריים שלא מביישים מאמר באוניברסיטה. היום, לשמחתי, העלאת תמונות היא עניין שנעשה בקליק. עם זאת, אני מודה שיכולות ויזואליות הן לא הצד החזק שלי. אני עוד בשלב החקר של Light Room, ובמקום להפוך תמונות לוורדרדות ומתקתקות, הן יוצאות לי בכתום אומפה-לומפה, לפחות עד שאני אתאפס על השימוש בתוכנה. לפי הדוניסטית, אין לי שום סיבה לדאגה. מי יודע, אולי ביום מן הימים היוצרות יתהפכו ואני אדריך אחרות. “אין ספק שהדרך היא להתאמן, להתאמן ושוב – להתאמן! אף אחד את לא מתחילה כמומחית תוכן או צלמת מדהימה, זה תהליך שלוקח זמן ומצריך השקעה”. כיום הדוניסטית מעבירה קורס צילום דיגיטלי, בו היא מעבירה את כל מה שהיא למדה מהביזנס.

3)לחשוב פעמיים לפני אירועי יח”צ: בוויז’ן שלי (ובטח של בלוגריות מתחילות נוספות), החותמת להצלחה בעולם הבלוגינג היא ישיבה בשורה הראשונה בתצוגות אופנה, פוסטים ממומנים בהם אני מפרסמת מוצר, או התייצבות באירועי יח”צ והשקות. ההיגיון הבריא שלי אומר שאסור לחכות שיגלו אותי, להיות אקטיבית ולשלוח מייל למשרדי יח”צ. לפני שאני מכינה מייל מסודר שכזה, ובו אני מנפנפת בנתונים שאין לי, על מנת להוכיח שאני מובילת דעת קהל ושווה הזמנה, הדוניסטית מציעה שאחשוב פעמיים. נכון, אינטואיטיבית זאת נראית כמו דרך נכונה להתקדם בעולם הבלוגינג וליצור networking, אך יש דרכים אחרות, ומה אתם יודעים, הדוניסטית היא דוגמה חיה לכך. “יש אירועים שבאמת יש השקעה רבה בהם וכדאי להגיע, אבל בתור בלוגרית מנוסה, אני לא רואה את אירועי היח״צ כמשהו שיש לשאוף אליו ועדיף להתמקד בתכנים ובקהילה”.

4)למצוא נישה: בעברי ניסיתי לפתוח בלוג רכילות הוליוודית, אך לצערי לא היה ביקוש, ונתתי לו להתפייד כעבור כמה חודשים. הדוניסטית אומרת שפשוט צריך סבלנות ונכונות לעבודה בטווח ארוך. “בסופו של דבר התוכן הוא המלך! גם אם הקהילה שלך עדיין לא גדולה זה לא אומר שנישה ספציפית לא תתאים לפרסום. בעיקר אני ממליצה להתמקד בתחומי עניין שבאמת מעניינים אותך ולתת ערך לקוראים”. וכל מילה נוספת – מיותרת.